<h1>כל בו סימן נ"ח</h1>
<h2>דף ט.</h2>
אין מוליכין את הסולם של שובך משובך לשובך ברשות הרבים שלא יאמרו לתקן גגו הוא מוליכו אבל ברשות היחיד מותר ואף על פי שכל מקום שאסרו חמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. אבל מטהו מאותו שובך ומי שנפלו בגדיו במים לא ישטחם בחמה מפני מראית העין שלא יאמרו שכבסם בי"ט.
<h2>דף יד:</h2>
כל שנאותין בו בחול ואף על פי שאין נאותין בו ביום טוב כגון תפילין מותר לשלחו לחברו בי"ט ומפרש בביצה כגון סנדל מותר לשלוח לחברו בי"ט ואין צריך לומר אם נאותין בו בי"ט כגון יינות שמנים וסלתות מותר לשלחן. וכתב הבעל ההשלמה ז"ל דסנדל המסומר אסור לשלחו בי"ט אף על פי שנאותין בו בחול דאית למימר כיון שהתירו חכמים לשלחו מותר לנעלו ולנעלו אסור אפי' ממטה למטה כמו שאמרו ז"ל במסכת שבת אבל תפילין אי לביש להו לית לן בה. וכל דבר שאין נאותין בו בחול עד שיעשה בו מלאכה דאסורה לעשותה בי"ט אין משלחין אותו בי"ט כיצד אין משלחין תבואה לפי שאין נאותין ממנה עד לאחר טחינה ואסור לטחון בי"ט כדאמרינן בירושלמי כתוב אך אשר יאכל לכל נפש וסמיך ליה ושמרתם את המצות כל שהוא משמירת מצה ואילך דהיינו מלישה ואילך מותר לעשותו בי"ט לצורך אוכל נפש אבל כל שהוא קודם לישה כגון קצירה ודישה טחינה ברור רקוד אסור לעשותו ביו"ט אבל משלחין קטנית מפני שמבשלין או קולין אותן בי"ט ואוכלין אותן. ומשלחין בהמה חיב ועוף ואפי' חיים לפי שמותר לשחוט בי"ט וכן כל כיוצא בזה. כל דבר שמותר לשלחו בי"ט לא ישלחנו בשורה כדרך שהוא עושה בחול כלומר מין אחד ביד שלשה בני אדם אבל שולח הוא ג' מינין ביד ג' בני אדם.
<h2>דף יז:</h2>
ואין מטבילין הכלי' שנטמאו מעי"ט גזרה שמא ישהם בטומאתם וכלים הלקוחים מן הגוים כיון שהן צריכין טבילה נראה לומר שאסור להטבילן ביום טוב ויש מתירין וכתב הר"י ז"ל דמכשירי אוכל נפש דאי אפשר לעשותן מערב יום טוב מותר כרבי יהודה ואין מורין כן.
<h2>דף יח.</h2>
נדה שאין לה בגדים להחליף מערמת ביום טוב וטובלת בבגדיה ואין לחוש לסחיט' שכיון שלא התירו לה אלא על ידי מלבוש זכורה היא וגם אין לחוש למה שאמרו ז"ל שרייתו זהו כבוסו שלא אמרו אלא בבגד שיש בו טנוף או צואה או לשלשת אבל לא בבגד שאין בו כך. ומכל מקום ראוי להזהיר האשה כשמטלת מים על התינוק משום חשש סחיטה ועוד ששריתו זהו כבוסו. וכבר הארכנו בזה בהלכות שבת.
<h2>דף כב.</h2>
אמימר שרא למכחל עינא ביומ' טבא אף על פי שאין בו סכנה.
<h2>דף כג.</h2>
ומקרדין את הבהמ' ביום טוב וכל שכן שמקרצפין פי' קרוד כלי שיש לו שני' דקות ועושין חבור' ועם כל זה מותר לפי שאינו מתעוין ולא הוי כפסיק רישיה דאפשר שלא יעשו חבורה. וקרצוף הוא במגרה של עץ ושיניה גסות ואין עושין חבורה והקרוד שאנו עושין היום נראה לומר שהוא אסור על כל פנים שאי אפשר בלתי השרת נימין ואף על פי שאין מתכוין לה פסיק רישיה הוא ויש אומרים כי אפילו הקרוד שלנו מותר שאין משירין בו רק נימין המדולדלי' ולא פסיק רישיה הוא. ואין ראוי להקל בדבר. ולשון הר"ם ז"ל בזה מסירין זבובים הנתלין בבהמה ואע"פ שעושין חבורה נראה שהיה הקרוד שלהן להסיר הכנים והזבובין הנתלין בשער הבהמות וכן פירוש בעל הערוך ז"ל.
ואין מולידין הבהמה ביום טוב אבל מסעדין אותה שאוחזין הולד שלא יפול לארץ ונופחין בחוטמו ונותנין דד לתוך פיו ובהמה טהורה שדחקה הולד מזלפין משליתה עליו ונותנין בול מלח ברחמה כדי שתרחם עליו אבל לטמאה אסור מפני שאינה צריכ'.
<h2>דף כה.</h2>
והשוחט בהמה ונמצאת טריפה הרי זה לא יפשיטנה ולא יזיזנה ממקומה ואין חוששין אם תסרח לערב וגם אין חוששין שמא ימנע מלשחוט וימנע משמחת יום טוב בשביל זה. ואם ירצה להפשיט הבהמה אחר השחיטה קודם הבדיקה הרשות בידו לפי שמשנשחטה בחזקת היתר עומדת ואחר ההפשטה מעמידין הבשר והעור בחום היום שלא יסרח שאם נמצאת טריפה לא יזיזנה ממקומה עד מוצאי יום טוב ואף על פי שזה קרוב להערמה כדי שלא ימנע משמחת יום טוב התירו זה.
<h2>דף כה:</h2>
ואיש שרבים צריכין לו יוצאין בכסא אחריו מוציאים אותו על הכתף אפי' באפריון. וכן מצינו בירושלמי רבי שמואל בר יוסי ורבי בון הוו מטעני ליה מערס לערס אמר ר' זעירא קומי ר' יוסי נימא דהוה אסטניס אמר ליה בריא הוי מני ומנך.
<h2>דף כז:</h2>
ודברים הרבה נאסרו ביום טוב גזירה משום מקח וממכר כיצד אין פוסקין דמים לכתחלה על הבהמה אלא מביאין ב' בהמות שוות זו אצל זו ושוחטין האחת ואחר יום טוב מביאין האחרת ופוסקין דמיה ובזה ידעי דמי השחוטה. וכשמחלקין הבשר לא יאמר זה אני בסלע ואתה בשתים שאין להזכיר שום דמים אלא נוטל שליש או רביע וכיוצ' בזה.
<h2>דף כח.</h2>
ולא ישקלו במאזנים שאין להשגיח בכף מאזנים כלל אפילו ליתן עליו בשר כשהן תלויין לשמרו מן העכברים וכן הטבח האומן לא ישקול בידו ואסור לשקול במים.
<h2>דף כח:</h2>
ואין מפילין גורלות על המנות אבל עם בני ביתו מותר ולא יאמר אדם לטבח תן לי בדינר בשר אלא תן לי חלק אחד או חצי חלק ולמחרת יום טוב יעשו חשבון.
<h2>דף כט:</h2>
וכן לא יקח אדם בשר ולא דבר אחר במדה במשקל אבל אם בא אדם וכליו בידו יכול לומר לחנוני מלא כלי זה ואפילו היה הכלי מכלי המדה ובלבד שלא יזכיר לו שום מדה. ואם הכלי מן המוכר והוא מכלי המדה אסור שזה ודאי מדידה הוא וכמו מקח וממכר.
והנחתום מודד תבלין לקדרה כדי שלא יפסיד תבשילו. ואמר רב מודדת אשה קמח ונותנת לתוך עיסתה כדי שתטול חלה בעין יפה ושמואל אמר אסור, והא תנא דבי שמואל מותר וכו' הלכ' למעש' אתא לאשמועינן ובתשובת הגאון פוסק כרב. והר"ם ז"ל פוסק כשמואל, וממתיבת' דסורא שדרו הלכה כרב חדא דהלכה כרב באיסורי, ועוד תנא דבי שמואל כותיה סבירא ליה והר"ף ז"ל כתב מיהו עכשיו שאין מפרישין חלה כי אם כל שהוא אסור למודד ביום טוב אפילו לענין חלה וכן לא ימודד שעורים לפני בהמתו אבל משער ונותן לה.
המביא כדי יין לא יביאם בסל ובקופה והמוליך תבן לא יפשיל הקופה לאחוריו אבל מביאה בידו וכל שנוי שאפשר לעשות יעשה וכבר בארנו שאם אינו יכול לשנות מותר.
<h2>דף לב:</h2>
העושה מדורה ביום טוב לא יערוך העצים מלמטה למעלה כדרך שעושין בחול דהוי כבונה אלא שופך העצים בערבוביא או עורך בשנוי שלא יהיה כבונה וכן כל דבר הדומה לבונה כגון שפיתת הקדרה על גבי אבני' וכיוצא בזה יעשה בשנוי.
<h2>דף לג.</h2>
ולא ינהיג בהמה במקל ואף על פי שלא היה במקל דין מוקצה כגון שיחדו לכך מעי"ט אסור דמחזי כמאן דאזיל לחינג' ולא יצא הסומא במקלו ולא הרועה בתרמילו ואין יוצאין בכסא אח' האיש ואחד האשה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.
<h2>דף לה:</h2>
אין משילין ממקום למקום דרך ארובה ומכסין בכלים הפירות מפני הדלף.
<h2>דף לו.</h2>
מי שהיו לו פירותיו על הגג וצריך לפנותן במקום אחר לא יושיטם אפי' בגגי' השוי' ולא ישלשלם בחבל מן החלונות ולא יוריד בסולמות שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויהיה בדבר טורח גדול.
<h2>דף לו:</h2>
ונותנין כלי תחת הדלף ושופך ושונה כל היום ואינו נמנע שכל זמן שיהיה דלף ראוי אינו מבטל כלי מהיכנו אבל אם היה דלף שאינו ראוי לא יתן כלי תחתיו לפי שמבטל כלי מהיכנו אלא כיצד יעשה יניח שם מטתו או שלחנו ויהי לפניו מי הדלף מאוסים ויוכל להבי' כלים ויניח שם כדי שלא יתלכלכו בגדיו באותו הדלף. ומכאן יש ללמוד שאם יזדמן ביום טוב של ר"ה או סכות שיזוב התירוש מן הגיגית של ענבים שעדין לא נדרכו שנמצ' אותו הדלף דלף שאינו ראוי שהרי המשקין שזבו אסורין ואינו רשאי להניח כלי תחתיו כדי שלא יבטלנו מהכנו אלא כיצד יעשה יניח שם מטתו או שלחנו ואז יהיה אותו הדלף לפניו גרף של רעי ויוכל להניח שם כלי לקבל הדלף כדי שלא יעשה שם טיט וכשיתמל' דכלי לא יוריקנו בכלי אח' שלא יבטלנו מהיכנו אלא מריקו בתוך הגיגית שזבו המשקין ממנה שהיא מבוטלת מהכנה על ידי משקין שבה שאסורין משום משקין שזבו ויש שהורו להניח לכתחלה כלי שיש בו מים תחת הדלף שנוטף מן הגיגית אף על פי שהוא דלף שאינו ראוי משום דאמרי' דאותו דלף קמא קמא בטול במים שבכלי ויש לפקפק בהוראה זו לפי שאין זה הדלף אסור אלא משום יום טוב והוא דבר שיש לו מתירין שאפילו באלף לא בטיל ואם אחד מכלי היין נסדק או נקב והיין זב ממנו כיון שאותו יין הזב ראוי מותר לתת כלי תחתיו שאין שם בטול כלי מהיכנו כלל.
כת' ה"ר יצחק תנן בפרק משילין כל שחייבין עליו משו' שבות ומשו' רשות ומשום מצוה בשבת חייבין עליו ביום טוב. שבות כלומר דבר שאין בו מצוה כלל או דבר הרשו' שיש בו קצת מצוה או דב' שיש בו מצו' ממש וחייבוהו רבנן לשבות מהן ביום טוב. ואלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על גבי בהמה ולא שטין על גבי המים ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין. ואלו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין. ובתוספות מוסיף לא מגרשין ולא חולצין ולא מיבמין אמנם בפר' הזורק מוכיח שהתירו לגרש במקום שיש לחוש שמא תזקק ליבמ' ואלו הן משום מצוה לא מחרימין ולא מעריכין ולא מגביהין תרומות ומעשרות. כל אלו ביום טוב ק"ו בשבת. פירוש מטפחין יד על יד מספקין יד על ירך ובירושלמי משמע ששניהם בענין אחד אלא ספוק בחמתו טפוח מרצונו. ואין מקדשין מוקים לה בתלמוד שלנו בשיש לו אשה ובנים. ומשמע דאם אין לו מותר לקדש לפירו' ר"ת אבל לפר"ש אסור ונראה דלכנוס אסור.
<h2>דף לז:</h2>
שנים ששאלו כלי אחד האחד שאלו שיתננו לו שחרית והאחד שאלו שיתננו לו ערבית הרי זה לא יוליכוהו אלא במקום ששניהם יכולין לילך בו. וכן האשה ששאלה מחברתה מים או מלח ולשה בהן עיסה או בשלה בהן תבשיל הרי העיסה או התבשיל כרגלי שתיהן לפי שאי אפר להפליג המים או המלח מן התבשיל או מן העיסה. וכן שנים שלקחו בהמה בשותפות ושחטוה בי"ט אף על פי שחלקוה הרי כל הבשר כרגלי שניהם לפי שכל הבשר יונק זה מזה עד אחר השחיטה ואפי' נחשוב זה החלק כמובדל מן הבהמה מבערב ונאמר יש ברירה מכל מקום הרי יונק מהחלק האחר עד אחר שחיטה. אבל אם לקחו חביות בשותפות וחלקו אותה ביום טוב הואיל ותחומין מדרבנן נאמר יש ברירה וחלק כל אחד כרגליו שנחשוב כאלו מעי"ט נחלק ונבדל זה מזה בחביות.
<h2>דף לח.</h2>
שור של רעי כרגלי אנשי אותה העיר ושל פטם כרגלי מי שלקחו לשחטו ביו"ט לפי שדעת בעליו למכרן לאחרים מלבד אנשי אותה העיר לפי שהוא מפוטם ושמעו הולך בכל הארץ ובאין לקנותו וכן אם שחטו בעליו למכרו כל אחד ואחד מן הלוקחים מוליך מנתו למקום שהוא הולך וגחלת כרגלי בעליה או כרגלי שואלה.
השואל כלי מחבירו מעיו"ט אף על פי שלא נתנו בידו עד יו"ט הרי הוא כרגלי השואל שאלו ביו"ט הרי הן כרגלי המשאיל.
<h2>דף לט.</h2>
והשלהבת כרגלי מי שהוא בידו לפיכך המדליק נר או עץ מחבירו מוליכו בכל מקום שהוא הולך.
בור של יחיד כרגלי הבעל ושל אותה העיר כרגלי אנשי העיר ושל רבים כרגלי הממלא. נהרות המושכים ומעינות הנובעין כרגלי כל אדם ואפי' באין מחוץ לתחום בתוך התחום וממלאים בהן.
חפצי הפקר הן כרגלי הזוכה בהן. וחפצי הגוי קונין שביתה במקומן ויש להם אלפים אמה לכל רוח ממקומן.
<h2>דף לט:</h2>
וכן מי שהיו פירותיו מופקדין בעיר אחרת וערבו בני אותה העיר לבא אצלו לא יביאו לו מפירותיו מפני שהן כמוהו והוא שיחד לו קרן זוית אבל אם לא יחד לו קרן זוית הרי הן כרגלי זה שהן מופקדין אצלו. פרות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפי' במזיד לא הפסידו את מקומן מפני שהן כאדם שיצא חוץ לתחום באונס וחזר באונס ואפשר לומר דהני מילי לאחר אבל לעצמו לא הפסיד.
<h2>דף מ.</h2>
מי שזמן לו אורחים ביו"ט לא יוליכו בידם מנות במקום שאין בעלי הסעודה יכולין לילך שכל הסעודה כרגלי בעלי הסעודה לא כרגלי האורחים אלא אם כן זכה להם אחר מעיו"ט במנות אלו.
